עמדנו לסיים את הפגישה.

ייעוץ ראשוני מאוד מוצלח, שידרנו על אותו גל ושנינו כבר ציפינו להתחיל בתהליך.

כבר הייתי בדלת, ואז היא אמרה:

"תודה רבה על המפגש הזה. הייתי בתחושה גדולה של אשמה אחרי התהליך עם המאלף הקודם, שאמר לי שוב ושוב שכל המצב הזה הוא בגללי. אני מרגישה הקלה."

הקלה כי לא ישבתי והאשמתי אותה במצב של הכלבה שלה, כנענית רגישה מאוד.

זאת לא הפעם הראשונה שמשהו בסגנון הזה קורה לי, וכנראה גם לא הפעם האחרונה.

אנשים שמרגישים מאוד אשמים במצב של הכלב שלהם אחרי שאיש מקצוע דאג להסביר להם פעם אחרי פעם שהכל זה באשמתם, שהכלב ככה וככה בגללם.

בואו נבחן את זה רגע בהיגיון.

ההתנהגות של הכלב שלכם (או כל בעל חיים אחר) בכל רגע נתון מושפעת משלושה גורמים:

1. גנטיקה
2. היסטוריה
3. תנאים נוכחיים

עכשיו, ניכנס קצת לעובי הקורה.

לגבי גנטיקה – היא בהחלט מרכיב חשוב ומשמעותי שמשפיע על התנהגות. נכון, ממש לא היחיד ונכון, אנחנו יודעים היום שהשפעות סביבתיות יכולות בהרבה מקרים "לכבות" ו"להדליק" גנים, ועדיין – להתעלם מגנטיקה זו שגיאה חמורה. נטיות גנטיות יכולות להיות חזקות ולבוא לידי ביטוי גם אם נעשה הכל מושלם, במיוחד בכלבים שאותם האדם מעצב כבר אלפי שנים לפי צרכיו ורצונותיו (וגחמותיו…).

אלא אם היינו שם כדי לתכנן את ההרבעה – אין לנו השפעה על הגורם הזה. 

לגבי היסטוריה – לא מעט אנשים מאמצים כלב בוגר, או גור שנמצא כבר בשלב יותר מתבגר. וגם אם לוקחים גור בגיל מאוד צעיר, עדיין הוא כבר הספיק לעבור לפחות קצת חוויות שהשפיעו עליו. אגב, אנחנו יודעים היום שהשפעות יכולות להתחיל כבר מהתקופה שהכלב נמצא ברחם כך שגם את זה אפשר לקחת בחשבון.

נקודה נוספת שמאוד חשוב לקחת בחשבון היא שלחוויות (ולפעמים היעדר חוויות) בחודשים הראשונים לחיי הגור, ובפרט עד גיל 4-5 חודשים, יש השפעה משמעותית במיוחד על אופן ההתפתחות שלו.

מכאן שעל הגורם הזה – היסטוריה – יש לנו השפעה חלקית, במיוחד אם צירפנו לחיינו כלב יותר בוגר שהעולם כבר הספיק להטביע בו את חותמו.

ומה לגבי תנאים נוכחיים?

קודם כל, חשוב להבין שמדובר במכלול של תנאים שכולל בתוכו תנאים חיצוניים (סביבה) ותנאים פנימיים (אצל הכלב). כמובן שאלה משפיעים על אלה, ברור למשל שהשפעה סביבתית כמו מזון משפיעה על איך הכלב מרגיש, אבל לא ניכנס לזה כרגע.

תנאים חיצוניים יכולים להיות דברים כמו מזג האוויר, כמה רעש יש באזור שבו אנחנו חיים, האם חיים כלבים נוספים בבניין שלנו, איך אנחנו (כחלק חשוב בסביבה של הכלב) מתנהגים וכדומה.

תנאים פנימיים יכולים לכלול רעב, כאב, עייפות וכדומה.

גם כאן ההשפעה שלנו חלקית בלבד מפני שמה לעשות, חלק מהדברים לא נמצאים בשליטתנו (מזג אוויר, מלחמות…).

אז תכלס, מה בשורה התחתונה?

ברור לגמרי שמהרגע שלקחנו את הכלב תחת חסותנו יש לנו השפעה משמעותית על ההתנהגות שלו. אין כאן בכלל ספק ואף אחד לא מכחיש את זה. חשוב שנלמד איך להתנהל נכון כדי שההשפעה שלנו על התנהגות הכלב תהיה מיטבית – לספק את צרכי הכלב הבסיסיים בצורה טובה ומלאה ככל הניתן, לנהל את סביבת הכלב בצורה חכמה, ללמד ולחזק התנהגויות חשובות, ולעשות את כל אלה באופן עקבי. יחד עם זאת, הרבה דברים משמעותיים לא נמצאים בשליטתנו ולא הכל זה אנחנו. לא מעט בעיות ואתגרים שאנשים חווים עם הכלבים שלהם קשורות גם לגנטיקה, להיסטוריה ולתנאים שלא בהכרח נמצאים בשליטתם. 

ומילה לסיום.

אני לא אוהב את המילה "אשם" או "אשמה". אני מאמין שכולנו, או לפחות רובנו המוחלט, עושים את הכי טוב שאנחנו יודעים ויכולים בכל רגע נתון. אז גם אם הכלב פיתח בעיית התנהגות כזו או אחרת שחלק משמעותי ממה שגרם לה הוא התנהלות לא נכונה של הבעלים, הם כנראה לא עשו את זה מתוך זלזול או כוונה רעה. בחלק מהמקרים הם אפילו לקחו הדרכה ורק ניסו להיות תלמידים טובים רק שההדרכה הייתה לא נכונה.

זה שהבנאדם יסתובב אכול רגשות אשם כנראה לא יעזור לשפר את המצב. מה שחשוב זה להתמקד במה שבשליטתנו ולהבין איך מתקדמים הלאה. בלי אשמים.