איך כלבים לומדים?
בעלי כלבים יזהו בקלות שהכלב שלהם למד משהו ולרוב הם יסבירו זאת בעזרת משפטים כמו: ”הכלב שלי יודע שכשאני מוציא את הרצועה הולכים לטיול“ או "הכלב שלי יודע שהוא מקבל חטיף אם הוא מתיישב". אלה משפטים נכונים אך הם לא מסבירים מהו העיקרון שעליו מתבסס תהליך הלמידה שהתרחש אצל הכלב. הבנת העקרונות הבסיסיים חשובה מפני שהיא מאפשרת לנו לייצר למידה מכוונת ושיטתית שמיטיבה איתנו ועם הכלב. במאמר זה אסביר במושגים מדעיים כיצד כלבים (ולמעשה כל בעלי-החיים) לומדים על העולם שסביבם.
למידה אסוציאטיבית – קשר בין אירועים/גירויים
למידה אסוציאטיבית היא תהליך שבו בעל-החיים לומד לקשר בין שני גירויים, בין גירוי לתגובה או בין התנהגות לתוצאה. שתי הדרכים שבהן מתבצעת למידה כזו הן התניה קלאסית (פאבלובית) והתניה אופרנטית (אינסטרומנטלית).
התניה קלאסית (פאבלובית) – מה מתחבר למה?
את ההמחשה המפורסמת ביותר להתניה קלאסית ניתן למצוא בניסויים שערך הפסיכולוג הרוסי איוואן פאבלוב. פאבלוב, שחקר את הפיסיולוגיה של מערכת העיכול אצל כלבים, גילה שהכלבים שלו התחילו לרייר בכל פעם שראו את הטכנאי שהאכיל אותם, גם כאשר לא היה אוכל במקום. הוא החליט לחקור את התופעה וערך את הניסוי הבא: הוא צלצל בפעמון ומיד לאחר-מכן הגיש לכלבים אוכל. לאחר שחזר על התהליך מספר פעמים הוא גילה שהכלבים התחילו לרייר למשמע הפעמון גם כשאוכל לא הוגש להם. הכלבים קישרו בין שני הגירויים ולמדו שצלצול הפעמון מנבא אוכל.
התניה קלאסית הוא מושג המתאר את התהליך הבא: גירוי מסוים מעורר תגובה מסוימת באופן טבעי (אוכל מעורר תגובה של ריור). מכיוון שהוא מעורר את התגובה באופן טבעי הגירוי נקרא גירוי בלתי מותנה והתגובה נקראת תגובה בלתי-מותנית. לאחר-מכן מוצמד גירוי שני לגירוי הראשון (צלצול פעמון מיד לפני הופעת האוכל). הגירוי השני נקרא גירוי מותנה מכיוון שאינו מייצר את התגובה באופן טבעי. לאחר שהתבצעה אסוציאציה בין שני הגירויים (צלצול פעמון —-) אוכל) ייווצר מצב שבו הגירוי המותנה יעורר תגובה זהה או דומה לתגובה הבלתי מותנית (צלצול פעמון —-) ריור). התגובה לגירוי המותנה נקראת תגובה מותנית. התרשים שמתאר את התהליך נראה כך:
אוכל (גירוי בלתי מותנה) —-) ריור (תגובה בלתי מותנית)
צלצול פעמון (גירוי מותנה) —-) אוכל (גירוי בלתי מותנה)
שני הגירויים מוצמדים שוב ושוב עד שהלומד מבצע את האסוציאציה ואז:
צלצול פעמון (גירוי מותנה) —-) ריור (תגובה מותנית)
התניות קלאסיות מתרחשות כל הזמן אם נרצה בכך או לא. בעל החיים לא צריך להתנהג בדרך כזו או אחרת כדי שהתניה קלאסית תתרחש. יחד עם זאת, להתניות קלאסיות יש השפעה עצומה על היחס הרגשי וכתוצאה מכך גם על התגובה ההתנהגותית של בעל החיים כלפי גירויים סביבתיים שונים. דוגמאות:
אתם אוהבים גלידה? כילדים, אהבתם לרוץ החוצה ולקנות גלידה כששמעתם את המנגינה של האוטו גלידה? אם כן, איך אתם מרגישים כשאתם שומעים את המוסיקה הזאת?
הכלב אוהב לצאת לטיול. כשהיה גור פצפון ועוד לא יצא לטיולים הוא לא הגיב בשמחה והתרגשות כשראה את הרצועה. ברגע שנוצרה אסוציאציה בין הרצועה ליציאה לטיול מאוד הוא התחיל להגיב בהתרגשות למראה הרצועה.
- חיזוק חיובי – הוספת גירוי נעים כתגובה להתנהגות כך שההתנהגות מופיעה בתדירות או באינטנסיביות גבוהות יותר בעתיד.
- חיזוק שלילי – הסרת גירוי לא נעים כתגובה להתנהגות כך שההתנהגות מופיעה בתדירות או באינטנסיביות גבוהות יותר בעתיד.
- ענישה חיובית – הוספת גירוי לא נעים כתגובה להתנהגות כך שההתנהגות מופיעה בתדירות או באינטנסיביות נמוכות יותר בעתיד.
- ענישה שלילית – הסרה של גירוי נעים כתגובה להתנהגות כך שההתנהגות מופיעה בתדירות או באינטנסיביות נמוכות יותר בעיד.
- הכחדה – כאשר התנהגות שחוזקה בעבר מפסיקה להיות מחוזקת וכתוצאה מהסרת החיזוק הוא נעלמת לחלוטין.
