כלב דומיננטי, כלב אלפא – מציאות או דמיון?

האם הכלב מושך בטיולים כדי להיות ראשון? עולה על הספות והמיטות כדי להראות שהוא הבוס בבית? קופץ על אנשים כדי להפגין דומיננטיות? והאם צריך לאכול לפניו, ללכת לפניו, לשבת גבוה ממנו ולהכניע אותו בתקיפות כדי שידע את מקומו בלהקה? כל התשובות במאמר זה.

מאיפה הכל התחיל? שורשי תיאוריית הדומיננטיות

בשנות ה-30 וה-40 של המאה הקודמת ערך החוקר השוויצרי רודולף שנקל סדרה של תצפיות על זאבים בגני חיות. הוא צפה בהם והגיע למסקנה הבאה: זאבים בלהקה נלחמים זה בזה כל הזמן כדי להשיג שליטה. הלהקה היא בעלת מבנה היררכי נוקשה והזאב שמנצח בכל המאבקים הוא זאב ה"אלפא", המנהיג השולט. חוקרים נוספים שבאו אחרי שנקל ערכו תצפיות דומות ואוששו את מסקנותיו ומכאן התפתחה תיאוריית הדומיננטיות כפי שהיא מוכרת לנו כיום. התיאוריה שלטה בשדה המחקר במשך שנים רבות והשתמשו בה גם כדי להסביר התנהגות כלבים. הנחות הבסיס היו:

• זאבים חיים בלהקות בעלות מבנה היררכי נוקשה.
• בין הפרטים בלהקה מתקיימת תחרות אגרסיבית ובלתי פוסקת על מעמד ושליטה.
• כלב הבית הוא צאצא של הזאב האפור ומה שנכון לגביו נכון גם לגבי כלבים.
• בדומה לזאב האפור, כלב הבית הוא חיית להקה שחותרת כל הזמן להשגת מעמד ושליטה.
• כלב הבית רואה במשפחתו האנושית את חברי הלהקה שלו.
• כלב בעל אופי דומיננטי ישאף להיות המנהיג ולנהל את הבית.

הגישה המסורתית לאילוף כלבים מתבססת על תיאוריית הדומיננטיות. חסידי הגישה ירבו לפרש חוסר ציות של הכלב כהתנהגות דומיננטית, קריאת תיגר על מעמד הבעלים שיש לדכא באסרטיביות ובאגרסיביות – בדיוק כמו שקורה בטבע לטענתם.

בעיות במחקר ובתיאוריה

• התצפיות של שנקל וממשיכי דרכו נעשו על זאבים שחיו בתנאי שבי ושלא היו ביניהם קשרי משפחה. תצפיות מאוחרות יותר שנעשו על זאבים בטבע מלמדות שבמצב טבעי זאבים מתנהגים בצורה מאוד שונה.
  במצב טבעי, זאבים חיים בדרך-כלל בקבוצות משפחתיות שכוללות זוג הורים וצאצאים. האבא והאמא הם באופן טבעי המנהיגים, בדומה לזוג הורים במשפחה אנושית נורמטיבית. הצאצאים לא נוטים לחתור תחת ההורים בניסיון להשתלט על הלהקה, ולאחר שיגיעו לבגרות הם בד"כ יעזבו את הלהקה כדי להקים להקה משל עצמם – שוב, בדומה למה שקורה אצלנו בני-האדם.
  מכאן שכל הקונספט הזה של מלחמת שליטה אגרסיבית ובלתי פוסקת לא ממש תואם את מה שקורה אצל הזאבים במציאות.

   

   

• עדיין לא ברור לגמרי מהיכן התפתח כלב הבית (ייתכן שגם הוא וגם הזאב האפור התפתחו שניהם מאב קדמון משותף) ולמרות שקיים דמיון גנטי רב בינו לבין הזאב האפור, הכלב הוא גם חיה נפרדת ושונה מהזאב. כלבים התפתחו לצד האדם בשלב הרבה יותר מאוחר ובנוסף האדם מרביע כלבים לפי צרכיו ורצונותיו כבר אלפי שנים והפך אותו למין ביולוגי מגוון ביותר (צ'יוואווה ודני ענק – שניהם שייכים לאותו מין ביולוגי, יותר מזה?). מכאן שגם אם זאבים היו מתנהגים בטבע כפי שחשבו בהתחלה, בעייתי להסיק מהתנהגות זאבים על התנהגות כלבים.

   

• בטבע לא מתקיים מצב שבו להקה/משפחה מורכבת ממינים ביולוגיים שונים. אנחנו לא כלבים והכלבים שלנו יודעים את זה (בכ"ז, די בולט שאין לנו זנב וכאלה). ייתכן שכלבים רואים בנו כבעלי-חיים שותפים שחולקים עימם את אותה מסגרת חיים, אך עדיין קשה להסיק מכך שהם רואים בנו כחברי להקה על כל המשתמע מכך.

   

• תצפיות שנערכו על כלבים משוחררים בטבע מצאו שהם אינם נוטים לחיות בלהקות ולהתנהל במסגרת היררכית. 

 

על דומיננטיות

באתולוגיה, המדע שעוסק בחקר בעלי-חיים בסביבתם הטבעית ובתגובתם לה, המושג דומיננטיות מתייחס ליכולת של פרט מסוים להשיג עדיפות בגישה למשאבים מועדפים שזמינותם מוגבלת (מזון, בן/בת-זוג לרבייה, מקום לרביצה וכדומה) על פני פרט אחר.
למשל: שני כלבים מוצאים עצם בגינת הכלבים. שניהם מעוניינים בה אך רק הדומיננטי מביניהם באותה סיטואציה יזכה בגישה אליה.

כמה דברים שחשוב להבין לגבי כל הנושא של דומיננטיות:

1. דומיננטיות היא לא תכונת אופי אלא דבר יחסי שתלוי במערכת יחסים בין שני פרטים, במשאב שהם מתחרים עליו ובמי בסופו של דבר זוכה בעדיפות.
   להגיד על כלב שהוא פשוט דומיננטי – אין לזה שום משמעות! חייבים לציין ביחס למי הוא דומיננטי וכלפי איזה משאב.
   
   
2. דומיננטי לא בהכרח אומר אגרסיבי.
   דומיננטיות יכולה להתבטא דרך התנהגות אגרסיבית, בהחלט, אך בעלי-חיים יכולים להשיג עדיפות בגישה למשאבים גם בדרכים שאינן אגרסיביות בכלל, למשל דרך חנופה.
   
   
3. דומיננטיות ומעמד הם שני דברים נפרדים.
   כאמור, דומיננטיות מתייחסת ליכולת של פרט להשיג עדיפות בגישה למשאבים מועדפים שזמינותם מוגבלת על פני פרט אחר. שימו-לב שיש כאן התייחסות למה שקורה בתוך מערכת יחסים בין שני פרטים.
   מעמד מתייחס למיקום של פרט מסוים בהיררכיה החברתית.
   זה לא אותו דבר. פרט מסוים יכול להיות בעל מעמד נמוך יותר בקבוצה החברתית שאליה הוא משתייך, אך דומיננטי על פרטים אחרים בקבוצה.
   
   קיימת נטייה לעשות שימוש מוגזם ולא מדויק במושג דומיננטיות. כלבים בהחלט יכולים להציג התנהגות דומיננטית במצבים שונים, אך לקטלג כלב כדומיננטי זו שגיאה שיסודה בחוסר ידע והבנה של המושג.

נטייה נוספת שקיימת היא הנטייה לפרש התנהגויות שונות של הכלב כהפגנת דומיננטיות, כשבהרבה מקרים אין שום קשר בין הדברים.
הכלב לא עולה על הספה כי הוא דומיננטי, אלא כי הוא מפיק מכך תועלת – הספה נוחה ונעימה לו, זו דרך טובה לקבל תשומת-לב כלשהי מהבעלים וכן הלאה.
הוא לא קופץ עלינו כדי להפגין שליטה, אלא כי ההתנהגות מזכה אותו במשהו שהוא רוצה כמו יחס למשל.
הוא לא מושך בטיול כדי להיות ראשון אלא כדי להגיע יותר מהר לאן שהוא רוצה וכן הלאה.

 

"שלום, מה המעמד שלך?" על היררכיה ומעמדות

האם כל נושא המעמדות קיים אצל כלבים? 
ובכן, כבעלי-חיים חברתיים שמסוגלים לפתח מערכות יחסים עמוקות ומורכבות – סביר להניח שכן.
כששני כלבים חיים יחד באותו הבית או נפגשים באופן תדיר, ייתכן שיהיה צורך להסדיר את עניין המעמדות כדי שיהיה ברור לכולם למי יש יותר חופש חברתי, למי מותר מה ומתי. כל זאת כדי לשמור על הסדר החברתי ולמנוע מריבות.
בהחלט ייתכנו מאבקים שקשורים למעמד – במיוחד בין כלבים שחיים יחד באותו הבית.
כששני כלבים נפגשים, בעיקר כאשר מדובר בכלבים בוגרים יותר, הם ירצו להבין מי עומד מולם ולהסדיר את המעמד שלהם מולו. לרוב העניין יוסדר במהירות דרך תקשורת של שפת-גוף וללא ריבים אך ייתכנו מצבים של תחרות כששני הכלבים ישאפו למעמד הגבוה יותר ולא יצליחו לפתור את העניין בדרכי שלום (במצב כזה חשוב להרחיק את הכלבים זה מזה כדי למנוע הסלמה).
אבל מה שחשוב להבין זה שבד"כ כל נושא המעמדות בין כלבים יהיה שולי בסה"כ ולא העניין המרכזי, ולכן לנתח כל דבר שכלבים עושים דרך מסגרת של מעמדות יהיה פשוט שגוי.

ומה לגבי כלבים ואנשים? האם כלבים רואים בנו כחברים בלהקה שלהם?

אולי כן ואולי לא. אנחנו חולקים איתם את החיים כך שיכול להיות מצב שבו למרות היותנו מינים ביולוגיים שונים עדיין נהיה חלק מאותה קבוצה חברתית על כל המשתמע מכך.
קשה לדעת ואפשר להתווכח על כך, אבל בשורה התחתונה – זה לא כ"כ משנה. מה שיותר חשוב הוא שנדע לנהל אותם בצורה חכמה, לענות על הצרכים החשובים שלהם, לתקשר בצורה ברורה ורגועה וללמד אותם שמשתלם להתנהג כמו שאנחנו מבקשים.

במילים אחרות – להשיג מנהיגות דרך חיבור, תקשורת מכבדת, אמון ושיתוף פעולה, ולא דרך כוח והפחדה.

 

אז רגע, מי כאן ה"אלפא"?

את המונח "אלפא" בהקשר של זאבים הביא לעולם דייויד מש, אחד מחוקרי הזאבים המפורסמים בעולם, במסגרת ספר שפרסם בשנת 1970. בסרטון המצורף הוא מסביר מדוע הוא השתמש במונח בזמנו ומה השתנה מאז:

 

לסיכום

למרות שיש מקום לעוד הרבה מחקר על התנהגות כלב הבית, אנחנו מבינים היום שכלבים לא יושבים כל היום וזוממים תכניות להשתלטות על הבית והעולם. הם יוצרים קשרים אישיים ולומדים על-ידי ניסיון למה הם יכולים לצפות בכל סיטואציה, מה מסוכן ומה בטוח ומה ההשלכות של ההתנהגות שלהם.
הידע הזה חשוב מאוד מפני שהוא מראה שאין באמת צורך לעשות שימוש בכלים כוחניים ואלימים כדי לחנך ולאלף כלבים. הכלב מחפש למקסם את הדברים הנעימים בחייו ולצמצם את הדברים הלא נעימים בחייו והדרך האפקטיבית ביותר להשגת הרמוניה בחיים המשותפים היא באמצעות אילוף עקבי שמחזק התנהגויות רצויות וניהול חכם שמונע חיזוק של התנהגויות לא רצויות.

רון מורד – מאלף ומטפל התנהגותי בכלבים