הגור לא מפסיק לנשוך! מה לעשות?

הנה כמה מהסיבות הנפוצות שיכולות להביא למצב של נשכנות מופרזת:

1. הפרדה מוקדמת מהשגר
   
   כלבים שהופרדו מהאמא ומהאחים לפני גיל 7-8 שבועות (במינימום!) עלולים להציג אוראליות מוגברת ולנשוך נשיכות כואבות.
   
   אחד הדברים החשובים שגור לומד בשבועות הראשונים לחייו הוא לווסת את עוצמת הנשיכה שלו.
   
   הוא לומד את זה בעיקר דרך משחק עם הגורים האחרים בשגר, כאשר בכל פעם שהוא נושך חזק מידי הגור השני צועק והמשחק נפסק. כך הגור לומד לווסת את עוצמת הנשיכה שלו ולנשוך בעדינות (נקרא גם עיכוב נשיכה).
   
   כאשר מוציאים גור מהשגר בשלב מוקדם מידי הוא לא מקבל את הזמן לפתח את המיומנות החשובה הזאת, מה שעשוי לעורר קושי רב.
   
   
2. מצוקה פיסית
   
    למשל: כאבי בטן כתוצאה מתזונה לא מתאימה או כתוצאה מכמויות האכלה גדולות מידי, רעב כתוצאה מכמויות האכלה קטנות מידי, בעיות רפואיות כאלה ואחרות וכדומה.
   
   במקרה כזה הנשיכות יהיו בד"כ חזקות וכואבות יותר ויהיה קשה עד בלתי אפשרי לנתב אותן.
   
   
   
3. עודף גירויים
   
   מצבים שבהם הגור נמצא הרבה מהזמן בסביבה עם המון גירויים, נכנס למצב של עוררות-יתר ולא מקבל מספיק זמן למנוחה ושינה (שחיוניות לגדילה והתפתחות, בדיוק כמו אצל ילדים).
   
   מצבים כאלה נפוצים בעיקר אצל משפחות עם ילדים, למשל בחופשת הקיץ כאשר הילדים נמצאים הרבה בבית ולא נותנים לגור מנוחה.
   
   
   
4. תקשורת בעייתית בין הגור לבעלים
   
   ענישה תכופה, כעס, צעקות, ניסיון להוריד את הגור בכוח עם הידיים או הרגליים, לכפות על הגור מגע או דברים שהוא לא מעוניין לעשות או לא מבין – כל אלה יוצרים תסכול וסטרס ומלמדים את הגור שפה כוחנית.
   
   לרוב הם יגבירו נשיכות ויגרמו לבעיות במערכת היחסים ביניכם לבין הגור.
   
   משחק עם הידיים במקום עם צעצועים שמיועדים לגורים – ילמד את הגור לשחק ע"י נשיכת הידיים שלכם.
   
   תגובות כמו צחוק, כעס ותנועות מהירות יכולות גם לשמש בלי כוונה כחיזוק עבור הנשכנות מפני שהן מלמדות את הגור שדברים מעניינים קורים כשהוא נושך והוא מקבל תשומת-לב על כך.

אז מה עושים?

1. סדר יום
   
   שגרה כמה שיותר עקבית וצפויה שכוללת ארוחות מסודרות, טיולים קבועים, זמני פעילות מוגדרים וזמני מנוחה תעזור מאוד לאורך זמן.
   
   ארוחות
   
   לגורים בני חודשיים-שלושה מומלץ לתת אפילו 4 ארוחות ביום אם הדבר אפשרי כדי שלא יעברו יותר מידי שעות בין ארוחה לארוחה (רעב יוביל לנשכנות מוגברת).
   
   בהדרגה ניתן להוריד את מספר הארוחות ל-3 ביום ובסופו של דבר ל-2.
   
   חשוב להקפיד על כמויות נכונות, לא מעט מידי ולא יותר מידי. כמות קטנה מידי תוביל לרעב וכמות גדולה מידי תוביל לעומס על מערכת העיכול.
   
   הכמות שמופיעה בטבלה שעל אריזת המזון צריכה לשמש כנקודת הבסיס לכמות היומית שאותה מחלקים לפי מספר הארוחות.
   
   טיולים
   
   מרגע שניתן להוציא את הגור לטיולים חשוב להוציא אותו בתדירות גבוהה ובזמנים קבועים עד כמה שניתן.
   
   זה גם מספק לו הרבה הזדמנויות לעשות את צרכיו בחוץ, גם מלמד אותו עם הזמן לצפות את זמני הטיולים וגם חשוב לפעילות, הוצאת אנרגיה (שתצמצם נשכנות) וחשיפה לסביבה.
   
   במידה ועדיין לא ניתן להוציא את הגור חשוב לבנות שגרה של פעילות בבית שעליה ארחיב מיד.
   בנוסף, מומלץ מאוד לארגן מפגשים עם כלבים אחרים בסביבה סטרילית כמו אחד הבתים.
   
   זמני פעילות מוגדרים
   
   מלבד הטיולים, חשוב להגדיר זמנים לפעילות משותפת שתענה על צרכי הגור וגם תפתח את התקשורת והקשר שלכם איתו.
   
   ישנן פעילויות שאנחנו עושים עם הגור וישנן פעילויות שמספקות לגור תעסוקה כיפית עם עצמו – חשוב לשלב ולהגדיר זמנים לכל פעילות כך שגם לכם תהיה הפוגה.
   
   פעילויות שאנחנו עושים עם הגור: עבודה על תרגילי אילוף בסיסיים כמו ישיבה או הליכה למקום באמצעות חיזוקים חיוביים בלבד, משחק עם צעצוע מתאים (צעצועים רכים וארוכים שנוח לגור לנשוך ולנו להחזיק כמו פפירול או בובת סקיניז – ניתן גם לקשור את הצעצוע לחכה), טיול ארוך וכדומה.
   
   

פעילויות שמספקות לגור תעסוקה עם עצמו: קונג קלאסי ממולא בכל טוב (מומלץ לתת את הארוחות בקונג), עצמות וצעצועי לעיסה מגומי או מחומר דמוי עץ וכדומה.
פעילויות כאלה יכולות להינתן באזור מתוחם לפי הצורך – על תיחום ארחיב בהמשך.

נקודה נוספת שחשובה בהקשר הזה היא מה שאני נוהג לכנות "שעות הפיק" אצל גורים.

גורים רבים ישנים הרבה ורגועים במהלך שעות היום ומתעוררים לחיים בשעות אחה"צ והערב, דווקא כשאנחנו חוזרים הביתה עייפים אחרי יום ארוך בעבודה או בלימודים.

הגור נח לו כל היום כשהבית ריק ואין הרבה גירויים, הוא צובר אנרגיה, ואז מקבל אותנו באטרף כשאנחנו חוזרים הביתה.

במצב הזה יכול להיווצר קונפליקט בין הצורך של הגור לזה של הבעלים.

אחד הדברים שאני מייעץ לבעלי גורים הוא להתכונן מראש ל"שעות הפיק" ולבנות איזושהי רוטינה שמאזנת בין הצורך של הגור באקשן ופעילות ובין הצורך שלהם לנוח ולהירגע רגע עם הקפה.
למשל: מגיעים הביתה ומיד מורידים את הגור לסיבוב, חוזרים לכמה דקות של פעילות משותפת בבית כמו משחק או תרגילים, מוציאים שוב לפיפי אם צריך ואז נותנים לגור המון תעסוקה עצמית של לעיסה ומשחקי האכלה.

איך להשתמש בקונג קלאסי?
לחצו על הטקסט לסרטון הדרכה

2. זיהוי מוקדם וניתוב

חשוב שתלמדו את עצמכם לזהות בשלב מוקדם את הצורך של הגור ולספק לו מענה בדרך מקובלת – עוד לפני שהוא מתחיל לנשוך. זוהי הסיטואציה הרצויה ואליה צריך לשאוף, גם אם זה לא יצליח ב-100%.

שמירה על סדר יום, כפי שפירטתי בסעיף הקודם, תעזור לכם מאוד בעניין הזה מפני שהיא תהפוך את כל העניין של זיהוי הצורך לקל ופשוט יותר.

כל הזמן להיות בהקשבה ומעקב – האם הגור רעב? צריך לשירותים? צריך לפרוק אנרגיה? לחוץ ממשהו?  ככל שתקדימו לזהות ולתת מענה מתאים כך יהיו פחות נשיכות מלכתחילה.
נסו להיות כל הזמן צעד קדימה. 

גם כשהגור רגוע וישן – זכרו שבשלב מסוים הוא יתעורר ויצטרך משהו, תהיו מוכנים עם המענה כך שהוא לא יצטרך לתקשר איתכם בנשיכות.

3. תגובה נכונה לנשיכות 

אז קרה, פספסנו והגור נושך אותנו. איך להגיב?

מאוד חשוב להישאר רגועים, לא להיגרר לתגובות רגשיות.
אם הנשיכות לא מכאיבות או הורסות משהו – נסו תחילה לקפוא במקום ולהיות הכי פחות מעניינים.
אתם לא רוצים שכל העניין יהפוך לדרמה שתלבה את העוררות.
קחו נשימה עמוקה, הסיטו מבט הצידה תוך מצמוצים ופיהוקים (סימני הרגעה בשפה הכלבית) בניסיון להרגיע את הסיטואציה.

אני לא ממליץ להתחיל לדרוש מהגור לשבת או לשכב, זה גם סוג של יחס שעשוי להיות מתגמל לגור וגם הרבה פעמים זה נאמר בטון לחוץ או כועס שעובר אל הגור ולא תורם להרגעת העניינים.

במידה והנשיכות כואבות, פוצעות או הורסות דבר-מה שיקר לכם – התרחקו בצורה רגועה. בלי צעקות, בלי עצבים. בשפת-גוף רגועה וברורה שאומרת: אם אתה נושך אני מתרחק ממך. לכו לחדר אחר אם צריך, חכו כמה שניות וחיזרו אליו. נשך שוב? אתם מתרחקים שוב. אל תצפו שזה ייפסק אחרי פעם אחת אבל אם תהיו עקביים הגור יתחיל לחשוב פעמיים לפני שהוא מסתער עליכם וההתנהגות תלך ותפחת.

ויחד עם כל הדברים הנ"ל – זכרו שעליכם לנסות ולזהות את הצורך ולענות עליו בדרך מקובלת, אז חשוב ללמוד מהמקרה ולהשתפר לפעמים הבאות.

4. תיחום ככלי משלים

גורים, עם כל החמידות שלהם, זה חתיכת אתגר. נורמלי לגמרי שתחוו גם רגעים מתסכלים של ייאוש ועצבים.

לכן חשוב לעשות הרגלה לאזור מתוחם כמו כלוב רשת, כלוב טיסה או גדר גורים (האופציה המועדפת עליי ברוב המקרים) ככלי משלים שעיקר תפקידו הוא לספק אפשרות להפרדה זמנית ומנוחה, כשהבעלים לא פנויים להשגיח ולכוון את ההתנהגות של הגור או כשהמצב ממש קשה והבעלים זקוקים להפסקה כדי להירגע.

ההרגלה צריכה להתבצע בצורה הכי הדרגתית וחיובית שאפשר כדי שהגור ישמח להיכנס לשם וירגיש בנוח לשהות שם בזמנים האלה, כמובן לא יותר מידי שעות בבת-אחת.

חשוב שהאזור המתוחם לא יהיה קטן מידי, שהגור יוכל לקום ולהסתובב בנוחות מצד אחד, אך גם לא גדול מידי מה שעלול "להזמין" את הגור לעשות צרכים בצד אחד ולרבוץ בצד שני.

חשוב לספק גישה למים כל הזמן וכמובן דברים מעניינים ללעיסה ואכילה.

לסיכום

נשכנות גורים היא תופעה נורמלית לחלוטין. התנהלות נכונה ועקבית שלכם צריכה להביא להפחתת ההתנהגות במהלך החודשים הקשים עד שיגיע השלב שבו התופעה פשוט תיעלם.

לעומת-זאת, התנהלות לא נכונה ולא עקבית עלולה להוביל למצב שבו הנשכנות תימשך זמן רב יותר ותהיה אינטנסיבית יותר.

אם אתם עושים הכל נכון ובעקביות ועדיין הגור נושך בצורה חזקה ולא נרגע עם הזמן חשוב לבדוק אפשרות של בעיה רפואית או בעיה בתזונה – ייתכן שהגור המתוק שלכם פשוט לא מרגיש נוח בתוך הגוף שלו.

רון מורד
מאלף ומטפל התנהגותי בכלבים